בשבחי השעמום



מתי בפעם האחרונה הרשיתם לעצמכם להשתעמם?

כן, כן, ממש להשתעמם - אשכרה לשבת על הספה או על הרצפה או מה שבא לכם ולא לעשות כלום!

לא רשתות חברתיות ולא טלויזיה, לא לקרוא ספר ולא לשוחח עם מישהו, לא לצייר, לכתוב, לפתור תשבצים או לבשל...

להיות במצב של כלום, בהייה באוויר בלי שום מטרה מסויימת.


משעמם, אה?


אז בואו נדבר קצת בשבחי השעמום (:


מה זה בעצם שעמום?

פתחתי את מילון אבן שושן שיש לי עדיין מבית הספר (אין כמו ישן וטוב, בחיי (: ) והנה ההגדרה:

1. שממון, רפיון חושים, עצבות ואדישות, ביחוד כתוצאה של אפס מעשה, חוסר תוכן מעניין וכדומה. 2. דכאון נפשי, מרה שחורה.

בקיצור, שעמום נתפס כדבר כל כך רע, הוא ריק, ואקום, והמוח שלנו לא מסוגל לסבול את זה, אז הוא מחפש למלא את הואקום הזה.


אבל כשאנחנו מרשים לעצמנו להתנתק מההגדרה הזאת של שעמום, אנחנו מגלים שבעצם השעמום הוא דף חלק - מרחב להזדמנויות חדשות, שאנחנו לא פוגשים, כשהתוכן ממלא את חיינו.


ומה שאני רוצה להציע לכם בפוסט הזה הוא - צרו לעצמכם הרגל חדש ותעניקו לעצמכם כמה דקות של שעמום כל יום - של אי עשייה מוחלטת, ישיבה בעיניים פקוחות בלי שום מטרה.

בהתחלה יהיה מאוד משעמם והמוח יחפש לברוח אל המוכר והידוע - להדליק טלויזיה, לבדוק הודעות בוואצאפ, להגיח רגע לחדשות ולראות מה קורה בעולם... נו, מעין פאסט פוד למוח, העיקר לא להשתעמם...

אל תתפתו לזה. תמשיכו לעשות שום דבר ולבהות.


לאט לאט, מיום ליום, כשהמוח לא יקבל את הגירויים החיצניים שלו, לא תהיה לו ברירה והוא יתחיל ליצור את הגירויים מבפנים - וזה הוא הרגע הקסום הזה, בו היצירתיות נדלקת ודברים מופלאים ממלאים אותנו (:


ולמה חשוב שנאפשר לדברים פנימיים לנבוט בנו?

על זה נדבר בפעם הבאה - על היצירתיות וחשיבותה לחיים שלנו.


אני מזמינה אתכם להתנסות בשעמום ולשתף אותנו כאן בקבוצות - מה הרגשתם? איך הגבתם? מה חשבתם ברגעי השעמום?

צפו להמשך.

פוסטים קשורים

הצג הכול