עיצוב, סיפורים, משפחה - הבלוג שלי

  • רחל מולא נצר

עכשיו מותר


היא ארזה תיק קטן, לא צריכה הרבה לנסיעה הזאת. 2 חבילות טישו, קצת כסף, טלפון ואוזניות וזהו. זה מספיק.

באוטובוס לתחנת הרכבת היא הרגישה פרפרים בבטן, מעין התרגשות לקראת המסע הקצר שתכננה לעצמה, המוסיקה המתנגנת מהטלפון ישירות לתוך ראשה הוסיפה טעם של עצב, העצב שכל כך מוכר לה, עצב של סוף.

ברכבת היא קונה כרטיס לתחנה הרחוקה ביותר. מראש היא בחרה בדרום, במדבר, הוא נראה לה מתאים יותר לתכניות שלה, שקט יותר, מוסתר, שאף אחד לא יראה.

הנסיעה ברכבת היתה ארוכה, כמו שהיא אוהבת. מספיק זמן למחשבות. ולמוסיקה.

הגיעה לעיר הרחוקה ביותר בדרום.

בקצה העיר הצהובה, שריח המדבר נושא בה זכרונות קדומים באוויר, ישנו מלון קטן, ממש מול התהום שמובילה לאינסוף.

שישה חדרים בלבד יש במלון, כל חדר למטרה אחרת.

חדר להצלחות וחדר לכשלונות, חדר לזכרונות וחדר לשכחות, חדר להתחלות וחדר לסופים.

היא הזמינה את החדר של הסופים.

נכנסה, הגיפה וילונות, שהחושך יהיה נעים ויעזור לה, הוציאה מהתיק את הטישו ונשכבה על המיטה.

זהו, עכשיו מותר.

דמעה ראשונה הגיחה מקצה העין, היה לה קשה קצת לצאת, לדמעה שהמתינה שנים רבות, הדמעה של סוף התמימות, הסוף המטלטל ביותר שחוותה אי פעם. סוף לתמימות של הילדה שהיתה, סוף לחלומות התמימים של הילדות, סוף לתמימות של משחק ילדים שהחליף צורה ונסדק.

הדמעה השניה התגלגלה בקלות רבה יותר, הדמעה של סוף הרצונות. הסוף לבקשות והסוף להמתנה שיוגשמו, שיוגשו לה באהבה כמו זר פרחים רענן וריחני המוגש בידי אהוב, הסוף לכמיהה ולתשוקה לקבל.

הדמעה השלישית, הצעירה ביותר מבין שלושתן, היתה דמעה על סוף האהבה.

הדמעה הזאת הביאה איתה דמעות רבות, קטנות ורועדות, דמעות כואבות על הסוף הכואב מכולם, דמעות של קבלה והשלמה, של עצב גדול והתפכחות דוקרת - סופה של האהבה הגדולה ביותר בחייה, אהבה שחבקה חלומות שלעולם לא יוגשמו, רצונות שלעולם לא ייענו בזר של פרחים, תשוקה שלעולם לא תפגוש יותר בחום גוף מחבק.

האהבה שהזינה בה רצונות וחלומות ותשוקות וכמיהות, שעוררה את הילדה שבה לחזור לרצות ולבקש ולהמתין שיגיע, האהבה שחיכתה לזר של פרחים והאמינה שיבוא.

עד שהיא נגמרה וסדקה את חדרי ליבה.

עכשיו מותר לבכות על הכל, אמר הקול שבלב, עכשיו, שאת רחוקה ואף אחד לא רואה ואף אחד לא שומע, את יכולה לבכות ולאסוף את הדמעות, לבכות ולהתעצב, לבכות ולכעוס, לבכות ולשחרר.

תבכי, רחלם, תבכי, הכל בסדר.

עכשיו - מותר.

מחר תתחילי לרצות מחדש, היום רק תבכי.

כל הזכויות על האתר ועל התכנים בו, לרבות מוצרים על התוכן והעיצוב שלהם, עיצובים, מאמרים, חומר מקצועי וכל תוכן בכל מדיה באתר, שמורים לרחל מולא נצר בלבד. אין להעתיק תכנים מהאתר אלא ברשות בכתב מרחל מולא נצר. אין לעשות שימוש, אישי או מסחרי, בתכני האתר, בין אם באמצעים דיגיטליים ובין אם באמצעים פיזיים.

להזמנות מיוחדות:

055-8838630